אנחנו נמצאים באינטראקציה יום-יומית עם האנשים שסביבנו – עם בני המשפחה שלנו, עם עמיתים ומנהלים במקום העבודה ועם אנשים אחרים במסגרות נוספות בהן אנחנו לוקחים חלק.
האינטראקציה שלנו עם הסובבים אותנו מורכבת ברובה מתקשורת מילולית, כלומר – דיבור והקשבה.
כשאנחנו מנהלים שיחה, חשוב לנו להשמיע את דעתנו, לחלוק ולשתף. לצד זאת, חשוב לא פחות לשמוע ולהקשיב בצורה כנה ואמיתית לאדם איתו אנו משוחחים. שיחה אפקטיבית היא שיחה בה שני הצדדים מדברים ומקשיבים זה לזה באופן מאוזן.
עם זאת, לעתים קורה שאנו מוצאים את עצמנו בעיקר מדברים בשיחה, בעוד הצד השני שותק, או להיפך – מקשיבים לאדם שלא מפסיק לדבר.
למה חשוב להקשיב? איך אפשר להפוך למקשיבים טובים יותר?
במאמר זה ריכזנו עבורכם כמה עצות שיאפשרו לכם לנהל תקשורת טובה יותר עם הסובבים אתכם.
מהי הקשבה?
הקשבה היא מצב שבו אנחנו ממקדים את תשומת הלב שלנו בזולת ובדברים שנאמרים לנו. מעבר להקשבה באמצעות האוזניים, הקשבה אמיתית היא כזו שמאפשרת לנו להניח בצד את הדעות, האמונות והמחשבות שלנו, ולהקשיב בצורה כנה ופתוחה לאדם שמולנו.
למה חשוב להקשיב?
הקשבה היא הבסיס לתקשורת נכונה ואפקטיבית עם הסביבה שלנו והיא בהחלט כלי שניתן לאמן ולפתח. הקשבה לזולת מאפשרת לנו לנהל מערכות יחסים טובות יותר, לשתף דעות ומחשבות, ללמוד, לפתור קונפליקטים ולחיות בצורה הרמונית יותר עם הסובבים אותנו.
סקירת מחקרים מעניינת שפורסמה בשנת 2014 מצאה שלהקשבה יש השפעה גדולה יותר על ביצועים אישיים, לעומת תכונות אישיות אחרות.
כשאנחנו מדברים יותר מדי
לכולנו חשוב להשמיע את קולנו והרצון לדבר הוא טבעי. עם זאת, לעתים הדבר עלול להוביל ל'השתלטות' שלנו על השיחה. כשאנחנו מדברים יותר מדי ומונעים מהצד השני לדבר, אנחנו עלולים להיתפס כשתלטניים, כשאנשים שלא מקשיבים, לגרום לצד השני לתסכול ואף לאבד עניין בשיחה.
כשהצד השני מדבר יותר מדי
כשהאדם עמו אנו משוחחים מדבר יותר מדי, באיזה שהוא שלב יכול להיות שהשיחה תהפוך בעינינו ל'נאום' ונרגיש שאנחנו לא חלק ממנה ושאין לנו מקום להביע את עצמנו. אנחנו עלולים לתפוס את אותו אדם כאנוכי, כזה שאינו מתעניין באחרים, כמטיף ואף כשמשעמם. במצב כזה, לא רק שנתנתק מהשיחה ונפסיק להקשיב, ייתכן אף שנעדיף להמנע משיחה איתו בעתיד.
איך להפוך למקשיבים טובים יותר?
- האם אני באמת מקשיב? אחת הדרכים היעילות ללמוד עד כמה אתם מקשיבים היא לשאול את הקרובים אלינו האם ועד כמה אתם מקשיבים ולבקש מהם לשתף אותנו בכנות. בקשה כזו יכולה ללמד אותנו הרבה על עצמנו ולסייע לנו להשתפר.
- תשומת לב עצמית – כשאנחנו מדברים, ננסה להשתמש בכלל אצבע: נאמר רק 20% ממה שרצינו לומר, ונתמקד בנקודות או בנושאים החשובים ביותר מבחינתנו. אחר-כך נעצור ונתן לצד השני להגיב. בכל מקרה, חשוב להימנע מנאומים, או ממצב שבו אנו מדברים כמה דקות ברצף.
- בלי הסחות דעת – כשאנחנו מקשיבים למישהו בזמן שאנחנו מבצעים פעולה אחרת, למשל מביטים בטלפון הנייד, מקלידים במחשב, או כותבים במחברת – אנחנו נמצאים במצב של הסחת דעת. מעבר לקושי לעשות שני דברים במקביל, הקשבה תוך כדי פעולה אחרת עלולה לשלוח מסר שלילי לאדם שמולנו ולגרום לו לחשוב שהוא לא חשוב מספיק.
- להימנע מהתפרצות לדברי האחר – לפעמים האדם עמו אנו משוחחים אומר דבר מה שמעורר אצלנו צורך להגיב באופן מיידי. ההמלצה היא להמתין עד שהאחר מסיים את דבריו ורק אז להגיב.
- לא תמיד חייבים להגיב – לעתים אדם קרוב משתף אותנו בחוויה שלילית, וחשוב לנו להראות אמפתיה ולנחם אותו, ואנחנו ממהרים לספר לו על דבר מה דומה שקרה לנו או להציע פתרון. אמנם הכוונה שלנו טובה, אך הדבר עלול לגרום לצד השני להרגיש שאנחנו מבטלים את התחושות שלו. לעתים כל מה שאדם צריך הוא אוזן קשבת, מישהו שיקשיב ויכיל את הכאב שחווה.
- שתיקה היא לא דבר רע – לעתים אנו שמים לב שלצד השני מתקשה להתחיל ולדבר, ומנסים לעודד אותו באמצעות שאלות מכוונות או שיתוף שלנו. חשוב להבין ששתיקה היא לא בהכרח דבר רע, ואין צורך למלא אותה במילים. לעתים דווקא שתיקה תאפשר לאדם שמולנו למצוא את המילים הנכונות ולשתף בקצב שלו.
