המצב הבטחוני משפיע על כולנו – מבוגרים וילדים כאחד. תחושות שליליות כמו עצב, תסכול, דאגה, לחץ וחרדה הן תגובה טבעית למצבים של חוסר וודאות ואירועים שליליים.
מה אפשר לעשות? במאמר זה ריכזנו כמה עצות שימושיות שיוכלו לסייע לילדים ולהורים להתמודד טוב יותר ולהוריד את מפלס החרדה.
שיקוף מותאם גיל
כהורים, כולנו רוצים להגן עליהם ממציאות קשה. עם זאת, חשוב להבין שהילדים שלנו נחשפים למתרחש סביבם, מרגישים את המתח והחרדה הקיימים, ומבינים שאלו לא ימים רגילים. חלקם מביעים חשש גלוי מהמצב, אחרים עלולים להתכנס בתוך עצמם, או להמנע מהפגנת הרגשות שלהם. בכל מקרה, חשוב לא להתעלם מהמצב או לומר 'הכל בסדר', אלא לשקף אותו לילדים ולשוחח על מה שקורה, באופן שמותאם לגילם. כדאי להקדיש מחשבה לדברים שבכוונתנו לומר ולאופן שבו נרצה להעביר לילד את המידע. כדאי לשוחח עם הילד בזמן רגיעה ובמקום שאין בו הסחות דעת, לשאול אותו מה הוא יודע או מה שמע על ולהסביר לו את המצב בהווה, תוך התייחסות גם לעתיד. את השיחה כדאי לסיים במסר אופטימי, ולהבהיר לילד שהוא מוגן ובטוח. אפשר וכדאי גם לעודד את הילד להביע את התחושות והחששות שלו באמצעות שאלות פשוטות כמו איך הוא מרגיש, מה הוא צריך ומה יכול לעזור לו להתמודד טוב יותר עם המצב.
שמירה על שגרה
שגרה מעניקה לנו בטחון בתקופות של חוסר וודאות. לכן, ננסה לשמור ככל האפשר על שגרה, החל מקימה בשעה קבועה, ארוחות מסודרות לאורך היום, סדר יום ברור שמוקדש בחלקו ללמידה או עבודה, לפנאי ולמפגש עם חברים, מקלחת וסיפור לפני השינה או כל טקס אחר שאתם עושים עם הילדים בבית ביום-יום. יחד עם זאת,
תפקידים בבית
עשייה עוזרת לנו להתמודד עם תחושות שליליות כמו חשש ופחד. כשאנו מרגישים חוסר בטחון, אבדן שליטה או חוסר וודאות, הנטייה שלנו היא להתכנס פנימה ולהמנע מעשייה שאינה הכרחית. לעתים אפילו פעולות פשוטות בבית עלולות להראות לנו שוליות או מיותרות. עם זאת, דווקא המשך עשייה, בניגוד לנטייה הטבעית שלנו, יסייע לנו ולילדנו להישאר בתנועה ובאינטראקציה עם הסביבה שלנו, ותפחית את הסיכון להתכנס אל תוך עצמנו ולשקוע אל תוך הקושי. אם לילד יש תפקידים קיימים בבית – הכנסת כלים למדיח, הכנת ארוחת בוקר לאחים, סידור החדר וכו', נעודד אותו להמשיך ולבצע אותם. הרעיון הוא להעניק לילד תפקיד מותאם גיל, שיוכל לעשות בעצמו ולהרגיש תורם, משמעותי ועצמאי. זו גם הזדמנות לרתום את בני המשפחה לפרויקט או פעילות שרצינו לעשות – החל מבנייה משותפץ של פאזל ועד מיון ארון הבגדים או שתילת צמחים חדשים בגינה.
פעילות גופנית
חוסר המוטיבציה שלנו לנוע בתקופה קשה של חוסר וודאות הוא טבעי. רובנו חשים סטרס, הגוף 'קופא', השרירים שלנו מתוחים, ודווקא בגלל זה ההמלצה היא להזיז את הגוף ולשמור על תנועה. מחקרים רבים כבר הוכיחו שפעילות גופנית, אפילו מתונה, תורמת לשיפור מצב הרוח. ההסבר לכך פשוט – בזמן פעילות ספורטיבית מופרשים במוחנו חומרים כמו אנדרופינים וסרוטונין, הפועלים כמעין משככי כאבים טבעיים בגופנו, משרים רוגע ותורמים לשיפור מצב-הרוח.
ישנם מגוון סרטונים ברשת שמציעים פעילות ספורטיבית קצרה ומהנה להורים ולילדים יחד.
מגע
מגע של אדם שאנחנו אוהבים יכול לעשות הבדל גדול בימים אלו. זה הזמן לתת לילדים שלנו חום ואהבה, חיבוק או ליטוף, וכמה שיותר – יותר טוב. בזמן מגע עם האהובים שלנו מופרש בגופנו הורמון האוקסיטוצין, שמסייע בהפחתת רמות החרדה, מעניק לנו תחושת בטחון ומחבר אותנו זה לזה.
פעילויות משותפות
לא פעם, תקופות קשות גורמות לנו לחשוב שאין לנו זכות להרגיש טוב, בעוד אחרים סביבנו עצובים או סובלים. עם זאת, העצבות והסבל אינם מועילים לנו, ואף עלולים לגרום לנו 'לשקוע' יותר בתחושות השליליות. אפשר וכדאי להקדיש זמן גם לפעילויות שונות וחדשות, שמתאפשרות בעקבות השהות המשותפת בבית, ולבחור יחד פעילות משותפת שתפיג את התחושות הקשות ותגרום לנו לחייך, גם אם לזמן קצר. אפייה, צפייה משותפת בסרט מצחיק, נגינה, משחק מהנה או הליכה בשכונה יסייעו לנו למלא את מקורות האנרגיה שלנו.
אינטראקציה חברתית
אנחנו יצורים חברתיים מטבענו, ומרגישים טוב יותר בסביבת האהובים עלינו. עצם החיבור לאחרים מפחית את תחושת הבדידות ומעניק לנו תחושת בטחון, משמעות ושייכות. שמירה על קשר עם בני משפחה וחברים, בין אם במפגש, בשיחה טלפונית או בשיחת וידאו, תסייע לנו לעבור את התקופה הקשה הזו ותגרום לנו להרגיש שאנחנו לא לבד.
הרפיה ונשימות
תרגול הרפיה של השרירים ונשימות עמוקות ואיטיות יכולים להפחית את רמת החרדה שלנו ושל הילדים. כדאי להחליט יחד על זמן פנוי ביום, למשל בבוקר עם הקימה או במיטה לפני השינה, ולבצע יחד תרגול נשימות – נשימה עמוקה בספירה עד 5, ונשיפה איטית בספירה עד 5. תרגול של 5-10 נשימות יסייע בהפחתת תסמיני חרדה.
פנייה לאיש מקצוע
אם נראה לנו שהילד שלנו חווה חרדה בתדירות גבוהה או בעוצמה, אינו מצליח לבצע את המשימות שלו או להתנהל בשגרה, לא 'משתחרר' מהמחשבות השליליות ונראה שאף אחת מהפעילויות שהוזכרו כאן לא מביאה להטבה, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. יועצת בית הספר, פסיכולוג/עו"ס בקהילה, אנשי מקצוע בעמותות או בקליניקות פרטיות, יוכלו לסייע לילד בהתמודדות עם הקושי.
